סינדרלה כבר לא גרה כאן.

עשרות שנים אני והבטן שלי מנהלות יחסי שנאה- קרבה שהרופאים מכנים תסמונת המעי הרגיז (IBS).

מאז כיתה ג' אני זוכרת את עצמי עם כאב בטן ואם להיות כנה ומדויקת יותר אני זוכרת את עצמי "רצה לשירותים".

לפני מבחן, ברור כי אני לחוצה, לפני שיעור בלט, ברור כי צריך להכניס את הבטן, לפני שהולכים לתנועה, לפני נסיעה, לפני שנכנסים לכיתה, לפני….לפני כל דבר שעשיתי קודם כל רצתי לשירותים.

ככל שהתבגרתי המצב שלי החמיר ובעצם חיי נוהלו על ידי הבטן שלי. כל הרופאים שראיתי, וראיתי הרבה, שמחו לאמר לי "שאין לי כלום, רק תסמונת מעי רגיז, ולהרבה אנשים יש אותה, ולא כל כך יודעים למה היא מתחילה, ואיך מטפלים בה". תסמונת המעי הרגיז ,משערים שהיא תופעה שמתרחשת בה תקשורת קויה בין מערכת העצבים המרכזית לבין עצבי מערכת העיכול.

בניסיון להקל את חיי ניסיתי דיאטות שונות, תפריטים שונים, תרופות מגוונות: הומאופטיות, סיניות, יפניות, דיקור, כוסות רוח, איבחון לפי גלגל העין ועוד הרבה הרבה טיפולים אחרים. כלום לא עזר ולא רק שהבעיה לא נפתרה עם השנים היא שיבשה יותר ויותר את מהלך חיי.

בשנים האחרונות בנוסף לכאבי הבטן הרגשתי שהגוף בכלל בוגד בי (האמת היא שאני בגדתי בו כי הזנחתי אותו). הרקדנית של פעם נעלמה מזמן, והגוף נהיה נוקשה, כואב, זמן הפציעות הלך וגדל. הידיים שהן כלי העבודה העיקרי שלי בשנים האחרונות פשוט נתקעו מבלי יכולת לכופף אותן או לפשוט את האצבעות. כפות הרגלים בקושי נשאו אותי, ברוב הימים הן היו מנומנמות, הברכיים כואבות והגב שזכר היטב את פריצת הדיסק מלפני כעשרים שנים.

20 שנים של הישרדות כלכלית קשה השאירו בי צלקות גם פיזיות וגם נפשיות. הרגשתי את הגוף שלי הולך ומתפרק, כואב, חורק. ואז הגיעה הקורונה. ובעוד העולם עוצר מלכת, הבטן שלי משתוללת כאילו אין מגפה והעסק שבניתי לאט קופץ לו מדרגה ושוכח שהוא סוחב אחריו גוף כואב ודואב.

כטבעונית כ 9 שנים (וצמחונית הרבה הרבה שנים לפני כן) נחשפתי שוב ושוב להתעללויות והסבל שעוברים בעלי החיים בתעשיות המזון וגם בחצר האחורית של המדינה. הבחירה בחמלה לבעלי החיים הביא גם לקרע גדול במשפחה שלנו וגם זה הוסיף למשקל שהכתפים שלי כבר נשאו.

כך הגעתי לשנת 2021 מבקשת את נפשי למות. מאחלת לעצמי סרטן בכדי שיהיה סוף לעינוי היום יומי.

במצב הנואש הזה הופנתי לראשונה לבית חולים רמבם מחלקת גאסטרו למחלקת תנועתיות המעי, כן יש כזאת מחלקה, וכמו הריון, חיכיתי 9 חודשים לתור. כשגיליתי שיתכן ויש אור בקצה המנהרה החשוכה הזאת עלו בי מחשבות שאולי אני יכולה להבריא את עצמי. מאוד לא רציתי להיות כמו האנשים שחלו בסרטן ואז שינוי את אורח חייהם. והיות והסרטן הוא חבר מאוד פופולרי במשפחה שלי, (האחרונה שחלתה והחלימה היתה אחותי הגדולה) עלה בי שוב ושוב הרצון לרפא את עצמי. ניטעה בי האמונה שאני אוכל לרפא את הגוף שלי אם אצור לכך תנאים מתאימים שתכלס זה אומר לרדת מרכבת ההרים המשוגעת שקוראים לה חיי היום יום (שלוש עבודות, 2 בנות, 30 חתולים, משכנתא, פנסיה וכד') ובמקום זה לעסוק בריפוי והחלמה.

אחרי תשעה חודשי ציפייה ארוכים פגשתי את ד"ר יואב מזור (השם כל כך מתאים לו) בבית החולים רמב"ם. המלאך שהדליק עבורי אור קטן בתוך החושך שעטף אותי ובעצם נתן לי גלגל הצלה. נועם דבריו, רגישותו, הקשבתו, האמפטיה שלו ביחד עם מקצוענותו הבהירו לי שיש כמה פתרונות אפשריים לטיפול בבעיה ואני כמו רבים אחרים יכולה לשפר את איכות חיי בלי ניתוח ובוודאי בלי סרטן. התחלתי בטיפול תרופתי די פשוט (שלצערי גורם לעליה במשקל), אבל יותר חשוב מכך היה צורך ללמד את הגוף שלי התנהלות חדשה. ונזכרתי שבעבר הרחוק תרגלתי מעט את שיטת השרירים הטבעתיים וחיפשתי מורה מוסמכת. וכך הגעתי למלאכית השניה שלי והיא קורין שבת http://www.corinneshabat.co.il*, מטפלת מוסמכת בשיטת פאולה, שהיתה אסיסטנטית של פאולה גרבורג (ממציאת השיטה) במשך 10 שנים.

הרצון לשנות את דפוסי החיים שלי הפגיש אותי שוב עם חומרים של ג'ו דיספנזה. שפתאום הפכו לרלוונטים לחיי (ספרו "לשבור את ההרגל להיות עצמכם" תורגם לעברית על ידי נדב אטיאס *https://www.facebook.com/MindfulNlpNadav*). הרצון ליצור מרחב שקט מרעשי רקע הפגיש אותי לראשונה גם עם מדיטצית ויפאסנה. (עדין מגששת בשתיקה את דרכי בה).

ובכדי ללכת בשביל הזה ידעתי, כשאני מסתכלת מבחוץ על עצמי, שאני חייבת להוריד את קצב החיים גם אם זה אומר לצמצם את פעילות העסק שבניתי 9 שנים בעמל רב. אני זקוקה לראש פנוי, זמן פנוי ושקט פנימי וחיצוני.

ידעתי שהשינויים צריכים להתרחש בכמה תחומים שונים:

ראשית להתחיל להזיז את עצמי. הס מלאמר כושר או ספורט, פשוט לנוע.

שנית לדייק את האוכל שאני מכניסה לגוף. להקשיב היטב מה טוב או רע לגוף שלי (למשל להפסיק להשתמש בבצל ושום ש"מדליקים" את הבטן). בנוסף לכך אני צריכה ורוצה למצוא גם מאכלים עם חלבון שאינו סויה, בשל רגישות למוצר זה.

בכדי לשמור על משקל תקין עבורי אני צריכה להוריד את הסוכרים והפחמימות מעט.

ותוך כדי שאני מחשבת מסלול חיים אחר מהמוכר לי מתעוררת בי המחשבה שאולי יש עוד אנשים, שסובלים מאותה תסמונת והמתכונים והרעיונות שיעלו כאן יעזרו להם, והם גם יוכלו לשתף מתכונים ורעיונות או בקשות שאני אוכל ללמוד מהם.

אז תעצרו את הרכבת, אני יורדת.

זמן הריפוי הגיע.

5.7.22

– אם גם אתם סובלים מתסמונת המעי הרגיש (כמו שקורין קוראת לו) אתם מוזמנים לשתף עם מתכונים, תרגילים או כל דבר אחר שמאפשר לכם לחיות חיים רגילים עם התסמונת הזאת.

למתכון קציצות טופו חומוס הקליקו כאן

*שיטת פאולה -שיטה ייחודית המבוססת על היכולת הטבעית של הגוף לרפא את עצמו. השרירים הטבעתיים השונים פועלים כמערכת אחת הקשורה ביחסי גומלין לכל מערכות הגוף. השיטה משתמשת בעיקרון זה לשיכלול היכולת, שיפור איכות החיים ולריפוי.
התרגול הוא עדין, כמעט ולא נראה לעין, הוא משתמש בחלקים הבריאים לחזק את אלה החלשים, להזכיר להם תנועות שהם שכחו. אבל הרבה מעבר לתרגילים, המפגש עם קורין הוא סוד הקסם הגדול. היא נרגשת בעדינות לכל מטופל, עם הרבה אמונה ביכולתנו לרפא את עצמנו, ומעודדת ראשית ברגעי השפל.
ממליצה בלב שלם ומלא תודה על מפגש עם קורין.

קורין שבת- 0528206397 האתר- www.corinneshabat.co.il

** ג'ו דיספנזה – כאן יותר מסובך לי להסביר. אבל אם אתם מכירים את הסרט "לקום אתמול בבוקר" Groundhog Day, על השדרן שקם כל יום לבוקר של אתמול עד שעשה שינוי מסוים. אם אתם רוצים לשנות הרגלים, כדאי לכם להתוודע לחומרים של דיספנזה. ומי שיכול להנגיש לכם את זה בצורה הטובה ביותר הוא נדב אטיאס שמתרגם את ספריו של דיספנזה לעברית, מתרגל את הטכניקה ובעצם חי אותה.

https://www.facebook.com/MindfulNlpNadav נדב אטיאס 0526148785